אז החלטתם לטוס לטולום. ראיתם את התמונות באינסטגרם – הנדנדות על המים, מלונות הבוטיק האקולוגיים, הסנוטות הקסומות – והתאהבתם. אבל אז פתחתם את מפת המלונות והבנתם שהמציאות קצת יותר מורכבת. טולום מחולקת לשני עולמות שונים לגמרי, והבחירה ביניהם היא הדבר הכי חשוב שתעשו בתכנון הטיול. לא בטוחים איפה לישון בטולום? אם אתם מרגישים מבולבלים, זה כנראה בגלל העובדה שטולום היא לא מקום אחד. זו עיר עם "פיצול אישיות" – החוף הבוהמי והיקר לעומת העיירה האותנטית והתוססת. בחירת אזור הלינה כאן היא לא סת

לפני שאתם מזמינים כרטיס למקסיקו, קראו את זה. כנוודת שגרה 4 חודשים בפלאיה דל כרמן, אני חושפת איך לנטוש את מלכודות התיירים ולמצוא את החוויות התרבותיות האמיתיות של מקסיקו שאף מדריך לא יגלה לכם.

אז הגעתם לקנקון. אני הולכת לנחש שאתם במלון "הכל כלול" מפנק, עם קוקטייל ביד, והמטרה העיקרית שלכם היא לנוח, להירגע ובעיקר לא לעשות כלום. ואתם יודעים מה? אני לגמרי מבינה את זה. זו החוויה שקנקון מציעה ברמה הכי גבוהה שיש, ולפעמים זה בדיוק מה שהנפש צריכה. 💭הערה אישית לפני שנתחיל: אני מבינה אתכם לגמרי, כי אני בעצמי הייתי בדיוק שם - חמישה ימים של all-inclusive מושלם, בריכה, בופה בלתי נגמר, והרבה מאוד וודקה. זה היה פיק, והיה לי שם רגע של התגלות אישית שהוביל אותי לכתיבה. אבל אחרי כמה

7 טיפים קריטיים להימנע ממלכודות תיירים, למצוא את האוכל הכי טוב, ולגלות את הקסם האמיתי של האי אחרי שגרתי ארבעה חודשים בפלאיה דל כרמן, איסלה מוחרס (Isla Mujeres) הפך להיות המפלט האהוב עליי. זה אי קטן, אבל הוא כל כך מושלם שיש בו סכנה אמיתית: קל מאוד ליפול ישר לזרועותיהן של מלכודות התיירים ולפספס את כל מה שהופך אותו לקסום באמת. הפילוסופיה שלי היא פשוטה: "להפסיק להיות תיירים, להתחיל להרגיש שייכים" . המטרה של המדריך הזה היא לתת לכם את קיצור הדרך שלי בדיוק לזה. רגע לפני שמתחילים, בו

האפליקציות הסודיות שהפכו את מקסיקו לבית השני שלי אחרי כמה חודשים בפלאיה דל כרמן, הבנתי שיש שני סוגים של מטיילים כאן: אלה שמסתובבים רק בשדרה החמישית ומשלמים מחירי תיירים, ואלה שיודעים את הסודות הדיגיטליים של המקום. ברור שאני רוצה שתהיו מהסוג השני. אז הנה האפליקציות שבאמת שינו לי את החוויה במקסיקו - לא הדברים המובנים מאליהם שכל מדריך יגיד לכם, אלא הכלים שהמקומיים באמת משתמשים בהם: להתנייד כמו מקומיים אפליקציית Didi Pasajero  - זה מה שפתח לי לפני שגיליתי שאובר כמעט לא עובדת בפלא

בואי נשים את הדברים על השולחן. השאלה "האם בטוח לאישה לטייל לבד בפלאיה דל כרמן?" היא לא השאלה הנכונה. השאלה הנכונה היא: "איך אני הופכת את פלאיה דל כרמן למגרש הביתי שלי, שבו אני קובעת את הכללים?" אחרי ארבעה חודשים שבהם העיר הזאת הייתה הבית שלי, גיליתי שביטחון הוא לא עניין של מזל, אלא של אסטרטגיה. זה לא קשור לפחד, אלא למוכנות. בפוסט הזה אני משתפת את כללי האצבע והתובנות שפיתחתי כדי לנוע בעיר הזאת בביטחון, בעצמאות, ובעיקר – בראש שקט. פונטה סור- הנקודה הכי דרומית באיסלה מוחרס 1. בנ

הפנטזיה על פלאיה דל כרמן ברורה: צמיד "הכל כלול", קוקטיילים קפואים, ובריכה אינסופית. זו חופשה נהדרת, אבל זו לא פלאיה. זו בועה ממוזגת שצופה על העיר מבחוץ. האמת היא, שהקסם האמיתי של פלאיה נמצא דווקא ברגעים הקטנים, הלא מתוכננים והרבה פחות פוטוגניים שקורים כשיוצאים מהריזורט ופשוט... חיים. בארבעת החודשים שגרתי כאן, למדתי על בשרי את ההבדל בין לנפוש במקום לבין לחיות בו. גיליתי שעם כמה סודות קטנים, אפשר לא רק לחסוך מאות דולרים, אלא גם להרוויח חוויה עמוקה ואמיתית פי כמה. זה בדיוק מה שק

(ואיך לא להרגיש טיפשים כשמנסים לדבר) כשהגעתי למקסיקו, הייתה לי בסיס בספרדית מהטלנובלות שראיתי בילדות - כמו כל בחורה ישראלית בטווח הגילאים שלי. קלטתי את השפה מאוד מהר, אבל עברו מאז כמה שנים. התברר שכשמקסיקנים מדברים מהר אין סיכוי להבין אותם. איכשהו הצלחתי, ומצאתי את עצמי מדברת בביטחון ולומדת הרבה על האנשים דרך השפה שלהם. אבל ככל שאתם יוצאים מהמרכזים התיירותיים, כך יותר אנשים מדברים רק ספרדית. ולא, לא כולם סבלניים עם התיירים שמנסים להסביר עם מחוות ידיים מה הם רוצים להזמין בארוח